המסר שלי לשנה החדשה Hope – don't give up!!!

שבוע לפני סיום השנה הצלחתי להגשים חלום שליווה אותי בשנים האחרונות – לראות את ניו יורק, איזה כיף לסיים שנה בדרך כזו. נסעתי עם ביתי נועה, הייתה לנו חופשה נפלאה עם סיום בלתי צפוי.
יום שלישי אחר הצהריים, אנחנו מגיעות אחרי נסיעה מורטת עצבים בפקקים של שעת העומס בניו יורק לשדה התעופה,
הטיסה עומדת להמריא בשעה שבע ואנחנו מגיעות ברבע לשש. הלב פועם – האם נספיק או לא נספיק לטיסה?
אנחנו רצות לדלפק הביטחון של אל על אני פותחת את הארנק ומגלה לתדהמתי שהדרכונים לא שם.
נועה עובדת כדיילת קרקע בתחנת אל על בישראל, היא פונה לנציג החברה ומסבירה לו את המצב הוא מיד מעביר אותנו לטיסה הבאה שתמריא בשעה שתיים עשרה בלילה, למעשה זו הטיסה האחרונה לפני כניסת החג.
מכיוון שיש לנו חמש שעות עד לטיסה אנחנו שמות את המזוודות בשמירת חפצים ונוסעות בשלוש רכבות (כי לא ניתן לחזור במונית בלחץ התנועה שהיה)
חזרה למרכז העיר אל הדירה בה התגוררנו במהלך השבוע. הופכות את כל הדירה, והדרכונים אינם נמצאים.
בדרך חזרה אל שדה התעופה נועה מדברת עם האחראים שלה בארץ הם אומרים לה שיעזרו לנו לעלות על טיסה עם כל תעודה מזהה אחרת שיש ברשותנו.
לנועה יש רישיון נהיגה עם תמונה אולם לי יש רק כרטיס אשראי בארנק ובטלפון את צילום של הדרכון, תעודת הזהות ורישיון הנהיגה שלי.
אנו נוסעות לשדה התעופה, בתחושה ביטחון מלאה שאנחנו חוזרות היום הביתה – כשאני מסתכלת אחורה, אני לא יודעת מאיפה שאבתי את תחושת הביטחון הזו,
תכלס ממש לא הבנתי מה עוד עומד לפנינו…
הוצאנו את המזוודות משמירת החפצים, רוקנו אותם בתקווה אחרונה למצוא את הדרכונים אולם הם לא נמצאו. אנו צועדות לעבר אנשי הביטחון של אל על
ומסבירות להם את המצב, הם מאשרים לנו לצאת לטיסה אולם מזהירים אותנו שעכשיו צריך לעבור את רשויות הביטחון האמריקאיות
(אף אחת מאתנו לא דמינה במה מדובר). תוך דקות אנחנו עומדות מול אחראי המשמרת, איש גדול ומפחיד אחד כזה שאם היה חולף מולי ברחוב הייתי עוברת לצד השני, ואנחנו מנסות לשכנע אותו שיאפשר לי לצאת מאמריקה כשבידי כרטיס אשראי בלבד ללא תמונה מזהה.
אני בטוחה שזה נשמע מאוד מצחיק כעת, אבל תאמינו לי שהלב שלי פעם במהירות של 250 קמ"ש. האחראי מסתכל עלי בזלזול ואומר:
נראה לך שאני יסכן את הרישיון שלי ואוציא אותך ללא כל מסמך מזהה נוסף מאמריקה?
אני מנסה להסביר לו בעדינות שערב ראש השנה בפתח ושאנחנו רוצות להגיע הביתה למשפחה – אבל איך ניתן לעבור קיר???
אקצר את כל מה שעברנו בשעה הקרובה בניסיון להשיג מסמך שמאשר את כניסתי לניו יורק מס. ימים קודם לכן.
במשך כל העת אני מתפללת בלב, מבקשת עזרה, ועושה את כל מה שלמדתי עד כה בכל הקורסים והסדנאות ובעיקר שומרת על שלווה תקווה ואמונה שאותה אני מעבירה לנועה כל הזמן כשאני אומרת לה: אל תדאגי אנחנו חוזרות היום הביתה. ואז כבדרך נס, בתושייה רבה,
נועה מוצאת את הדרך להשיג את המסמך המבוקש ואנו מוצאות את עצמנו שוב מול האחראי שמסתכל בזלזול עלי, על כרטיס האשראי שלי ובמסמך המודפס שלפניו. לפני שהספקנו להבין מה קורה אנחנו מוצאות את עצמנו תחת בדיקה ביטחונית הכי קפדנית בדרכנו אל החופש -אבל למי אכפת, שיבדקו.
נחתנו בארץ שעה לפני כניסת החג, כשגלגלי המטוס פגשו את הקרקע דמעות הציפו את עיני, זה היה הרגע הראשון שהרשתי לעצמי לשחרר את כל הסטרס שעד כה אפילו לא הייתי מודעת לקיומו.
עברנו שיעור מאתגר ומטלטל עם מסרים עוצמתיים לשנה החדשה :
1. אם הצלחנו לעבור קירות ואת שרות הביטחון האמריקאי עם כרטיס אשראי ללא תמונה מזהה ניתן לעבור בהצלחה כל אתגר ולהשיג את המטרה.
2. אמונה מלאה בלי לאבד תקווה גם כשדברים לא קורים כפי שאנחנו רוצים או מתכננים – היא הדרך להתקדמות ולהשגת מטרות בחיים.
3. חיבור בין חומר לרוח נותן כח, אמונה ועוצמה להצלחה.
4. החיים הם בית ספר ואנחנו התלמידים
5. התנסויות ומבחנים בחיים מתוך מודעות והבנה שזהו שיעור ולמידה ניתן לצמוח ולצאת מחוזקים.
6. כשרוצים להשיג מטרה יש להתחבר אליה מתוך הלב בידיעה מדויקת וברורה מה רוצים להשיג ומשם לפעול בנחישות רבה.
7. המסר שלי לשנה החדשה HOPE and don't give up !!!